פרו-טאץ בע"מ נ' וויו פוינט יזמות והשקעות ארד בע"מ

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שיקים שנמשכו על ידי המבקשים, אשר מעוררת, בין היתר, שאלות דיוניות מתחום ביצועם של שטרות רבים. עסקינן, בתמצית (ולפי הנטען - כפי שיובהר להלן) בשתי סדרות של שיקים. האחת – ארבעה שיקים על סך נומינלי של 83,863 ₪ כל אחד. השנייה – סדרה בת שבעה שיקים על סך נומינלי של 24,000 ₪ לכל אחד. שיקים אלו, שמועדי פירעונם החל מחודש דצמבר 2011 ועד חודש מרס 2012 הוגשו בלא פחות משישה תיקי הוצאה לפועל שונים, ובהתאם אף הועברו ההתנגדויות לביצוע השטר במסגרת שישה תיקי תביעה שונים, לבתי משפט שונים, לפי הפירוט שלהלן:

ת"ט 6717-02-12 - התנגדות לביצוע שיק על סך 83,863 ₪, אשר הוגש בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מספר 01-02425-12-3).

ת"ט 10470-02-12 - התנגדות לביצוע שיק על סך 24,000 ₪, אשר הוגש בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מספר 01-02431-12-6).

ת"ט 2294-04-12. בתיק זה, הגם שעסקינן אליבא דהתובעת בתיק שהוגש לביצוע שיק על סך 83,863 ₪, ואשר מרישומיו מתברר כי הועבר מלשכת ההוצאה לפועל בבת-ים לבית משפט השלום בראשון לציון, אין ברישומי התיק כפי שהועבר לבית המשפט אסמכתא בדבר מסמכי פתיחת התיק המתאימים ומופיעים בו מסמכי פתיחת תיק אחר (01-02431-12-6) וגם העתק השיק אינו מופיע בו. ככל הנראה ואליבא דהתובעת עסקינן בתיק הוצאה לפועל שמספרו 18-04140-12-7.

ת"ט 30061-06-12, התנגדות לביצוע שני שיקים על סך 83,863 ₪ כל אחד, אשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון והועברו (תיק מספר18-05697-12-5).

ת"ט 30101-06-12. בתיק זה, הגם שאליבא דהתובעת עסקינן בתיק שהוגש לביצוע ארבעה שיקים על סך 24,000 ₪ כל אחד, בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון (תיק מספר 18-05696-12-4), הרי שחרף ההבהרות במעמד הדיונים שהתקיימו בפני, לפיהם בתיק בית המשפט לא מצויים העתקי השיקים עד עתה לא צורפו לו העתקי השיקים, וככל הנראה הועבר בו מלשכת ההוצאה לפועל מסמך פתיחת תיק של תיק אחר (שפורט א' לעיל).

ת"ט 2294-04-12. גם כאן, לפי הנטען, עסקינן בהתנגדות לביצוע שני שיקים על סך נומינלי של 24,000 ₪ כל אחד, שהוגשו לפי הנטען בתיק הוצל"פ מספר 18-04141-12-8, אשר הועברה לבית משפט השלום בראשון לציון. גם כאן, המסמכים המצויים בתיק הינם מסמכי פתיחת תיקים אחרים (המפורטים א' ו- ב' לעיל).

שלושה מן התיקים הועברו לבית משפט השלום בירושלים, ובדיון שהתקיים לפני ביום 14.6.12, במסגרתו גם נחקר נתבע 2, ולאחריו, הובהר כי בנוסף לאלה מתנהלים בשלבים מוקדמים יותר תיקים נוספים בין הצדדים - שניים מהם אשר כבר הועברו במסגרת התנגדות לבתי משפט (הגם שטרם הועברו לבית משפט השלום בירושלים) ואחד אשר היה מצוי בשלב ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל. משכלל התיקים הועברו לדיון בבית משפט זה, ואף התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים, בו לא הגיעו לכל הבנה, הוסכם כי החלטה בהתנגדות תחייב בכלל התיקים.

התובעת ונתבעת 1 הינם תאגידים אשר קיימו נכון למועד הגשת השיקים לביצוע עסקות ביניהם. השיקים כנגד נתבע 2, מנהל נתבעת 1, הוגשו לביצוע בגין ערבות שטרית נטענת, שנתן לחלק מהשיקים על גבם.

הנתבעים טוענים, הלכה למעשה, כי מכלול השיקים אשר נמסרו לתובעת, קשורים בטבורם לשתי עסקות. האחת, מחודש מרס 2011, במסגרתה רכשה נתבעת 1 מסכי "LED" בעלות כוללת של 624 ₪ ובמסגרת עסקה זו נמסרו 26 שיקים, על סך 24,000 ₪ כל אחד (להלן: "העסקה הראשונה"). העסקה השנייה, מחודש יוני 2011, על סך כולל של 1,128,630 ₪ בגין רכישת מסכים נוספת, אשר במסגרתה בין היתר נמסרו עשרה שיקים על סך נומינלי של 83,863 ₪ כל אחד, אשר חלקם, כאמור הוגשו לביצוע (להלן: "העסקה השנייה").

ברקע לטענות ההגנה של הנתבעים מצויה עסקת ליסינג נטענת, אשר קשורה עם העסקה השנייה. על פי הנטען הציעה התובעת לנתבעת 1 לממן את העסקה השנייה באמצעות עסקת ליסינג אל מול בנק לאומי לישראל (עסקה לה לפי הנטען ערבה התובעת). סכום עסקת הליסינג, לטענת הנתבעת באופן לא ברור, הוכתר על ידי התובעת בהתכתבות שלה אל מול בנק לאומי, בסך של 1,305,487 ₪ ולא, כפי טענת ההגנה, 1,128,630 ₪.

דא עקא, הואיל ונכרתה עסקת הליסינג, היה על התובעת להשיב לנתבעת 1 את השיקים שמסרה בגין העסקה השנייה. אולם התובעת סירבה לעשות כן ורק בתחילת דצמבר 2011 הושבו לנתבעת 1 שלושה שיקים, שניים מהם שיקים שנמסרו במסגרת העסקה הראשונה דווקא. בנסיבות אלה, ולאחר שהתובעת עירבה שלא כדין, אליבא דהנתבעים, בין השיקים שנמסרו במסגרת העסקה השנייה והראשונה ועשתה בהם שימוש לפירעון חיובים נטענים אחרים, ביטלה נתבעת 1 את השיקים, שכן נתבעת 1 פרעה את מלוא התמורה בגין העסקה השנייה. כמו כן, טוענות הנתבעות כי נוכח העירוב המכוון בין שתי העסקאות שולמה בפועל על ידם התמורה בגין העסקה הראשונה נכון למועד הגשת השיק הרלוונטי לעניין זה ולפיכך הצגת השיקים לא נעשתה בתום לב. באשר לנתבע 2, נטען כי הוא לא נתן ערבות אישית אלא אך חתם על גב ההמחאות לבקשת הזוכה שלא הבהיר לו את משמעות החתימה, וכי החותמת לפיה עסקינן בערבות אישית אשר מופיעה על גב השיקים הוטבעה מאוחר יותר כך שהלכה למעשה עסקינן בזיוף.

כאמור, במועד שבו היו מצויים בפני בית המשפט שלושה תיקי תביעה נחקר נתבע 2 על תצהירו. התובעת טוענת בתמצית, כי יתרת החוב כלפיה עמדה במהלך חודש יוני 2012 על כ- 600,000 ₪ לערך וכי הלכה למעשה ובמשתמע אין לנתבעים טענת הגנה באשר לשיקים הקשורים עם העסקה הראשונה.

עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם ושמעתי את הצדדים. משהצדדים לא הגיעו לכל הבנה – עניינית או דיונית- אשר יהא בה כדי להשיא את האינטרסים שלהם עצמם, גם לא במעמד הדיון השני, יש להכריע בהתנגדויות, שדינן להתקבל, בסייגים שיפורטו להלן.

ככלל טוב הייתה עושה התובעת לו הייתה נמנעת מלפעול – דיונית – באופן שבו פעלה.

יש טעם בטענת הנתבעים, שהופיעה בין היתר בבקשות לאיחוד הדיונים בתביעות השונות, לפיה הגשת השיקים לביצוע באופן שבו הוגשו, בדגש על פתיחת תיקים רבים ושונים בעניינם, מקשה בצורה ניכרת על בירור טענות הצדדים ועל הכרעה – ולו טרומית – בטענותיהם של כלל הצדדים. לאופן שבו הוגשו התובענות, אף יש נפקות של ממש ביחס לשאלה הדיונית האם יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן מפני התביעה אם לאו.

כלל יסוד הוא, כי דין שיק שהוגש לביצוע כדין תביעה שטרית בסדר דין מקוצר, כי כתב התביעה הוא הבקשה לביצוע תביעה אשר הוגשה וכי די בבקשה לביצוע תביעה אשר לא מולאה כדבעי על מנת לקבל התנגדות (השוו: ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה פד מא(3) 746). כידוע, בית המשפט עצמו מוסמך ואף מחויב לבדוק, גם מיוזמתו, האם תביעה מתאימה לדיון בסדר דין מקוצר – זאת אפילו לא הייתה מוגשת בקשת רשות להתגונן ואפילו היה מתבקש מתן פסק דין על פי צד אחד (השוו: ע"א 7/78 קמחי נ' איצקוביץ פד לג (1) 421).

לא בכדי אף קבע מחוקק המשנה כללים הקשורים עם האופן שבו יש להגיש שטרות רבים בין אותם הצדדים, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל: "...זוכה המבקש להוציא לפועל נגד חייב אחד כמה שטרות, יגישם לביצוע ככל הניתן, במסגרת בקשת ביצוע אחת; ראה רשם ההוצאה לפועל כי הזוכה הגיש לביצוע בתיקים נפרדים כמה שטרות נגד חייב אחד, רשאי הוא להורות, מיוזמתו או על פי בקשת החייב כי שכר טרחתו של ב"כ הזוכה בכל התיקים, לא יעלה על שכר הטרחה שהיה מגיע לו אילו הגיש את השטרות לביצוע בתיק אחד..." (תקנה 28 א' לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979).

אליבא דהתובעת עצמה (ראו למשל הודעתה מיום 27.12.12), מועדי השיקים שהוגשו לביצוע אינם רחוקים (החל מחודש דצמבר 2011 ועד חודש מרס 2012). עסקינן בשיקים אשר גם אליבא דהנתבעים בוטלו, כך שהלכה למעשה יכולה הייתה התובעת, גם לו רצתה להגיש את חלקם בעת שבה אמורים היו להיפרע, לביצוע, להודיע על הפרת צפויה באותו תיק הוצאה לפועל, ולבקש מראש להגישם באותו התיק – בין אם במועד פתיחת התיק ובין אם במועד מאוחר יותר. בכך היו יוצאים נשכרים כלל הצדדים. ספק אם התובעת הייתה ניזוקה לעניין שכר טרחתה; לנתבעים לא הייתה כל מניעה מלהגיש את ההתנגדות, אשר לבסוף הוגשה בכלל התיקים, באותה המסגרת; חשוב מכך: הן מהצדדים (לרבות התובעת), והן מכלל הערכאות השיפוטיות השונות שדנו בכלל השיקים הרבים שהוגשו לביצוע (בלשכות ההוצאה לפועל, בבית משפט השלום בתל אביב, בבית משפט השלום בראשון לציון ובבית משפט זה), היה נמנע הצורך לנסות ולהתחקות אחר יסודות התביעה השטרית – צורך שכאמור לעיל הוא חיוני לשם ביסוסה של עילת התביעה השטרית.